Travellerspoint בלוג של

Luzon (not Eli)

טרסות אורז, קברים תלויים והפוגה קולינרית בקורדיירה הפיליפינית

אם לומר את האמת, הקורדיירה (צפון האי לוזון) לא הייתה אחד מההייליטים של הטיול שלנו בפיליפינים. יפה שם, ללא ספק (וגם אונסק"ו חושבת ככה), והפיליפינים כהרגלם נחמדים, אבל... משהו חסר לנו שם. אולי כי ציפינו לצבעוניות של דרום מזרח אסיה שלא כ"כ קיימת, ואולי סתם בלי סיבה. קורה...
מסלול התיירים השגרתי באיזור כולל את טרסות האורז של בטד, שהן אכן מרשימות, את ארונות הקבורה התלויים בסגדה, שבהחלט תלויים על צוקים, ואת בית היוגורט, שאכן מהווה הפוגה קולינרית. אבל על כל אלה אין לנו יותר מדיי דברים לספר, ואתם מוזמנים להתרשם מהתמונות.
מה שהעשיר את הביקור שלנו שם, חוץ מבריטי מבולבל בשם קית, הוא דווקא ביקור לא צפוי במוזיאון פרטי בסגדה. יוזמה מקומית של אישה מדהימה שחוותה על בשרה את המעבר מבקתות קש למבני בטון ומחיים מסורתיים לאמריקניזציה. בתקופה שכולם החליפו את החפצים המסורתיים שעוברים במשפחה במשך דורות בעבור קערות פלסטיק, היא הייתה שם והחליטה לנסות לשמור על הדברים בתוך הקהילה. וכך נוצר מוזיאון, שדרך החפצים היפהפיים שמרוכזים בו מתאר את התרבות הנעלמת של בני האיפוגאו (שהיו ציידי ראשים די אגריסיביים בזמנו), ובדרך עקיפה מדבר גם על שינוי וגלובליזציה ושאר ירקות.
שקלנו לנסות להיות הרפתקנים יותר, ולחפש אזורים תיירותיים קצת פחות, סבתות מקועקעות וציידי ראשים בפנסיה, אבל כשהתחזית התחילה לחייך סופסוף, וציורים של שמש התחילו להופיע באתרי האינטרנט, היה ברור שעם כל הכבוד לקורדיירה, אנחנו נוסעים לפלוואן !

Cordillera photos

e_poleg פורסם על ידי 03:31 מאוחסן ב פיליפינים הערות (0)

לה ניניה - שיעור מספר 2 במטאורולוגיה

חופים יפים בסיקיחור, מחשבות על עזיבה, וגם - נחשי מים וצבי ים באי אפו

אחרי שהשמחה בקליבו שככה, מצאנו את עצמנו נוסעים לבורקאי - האי המתויר ביותר בפיליפינים, פיסת חוף עמוסה לעייפה במסעדות, מלונות, סירות, חנויות, רוסים שלוקים ושלל מלכודות תיירים. וגם בעננים.
נדמה שהמזל הניו זילנדי שלנו לא השתנה, והצלחנו להביא אתנו עננים (והרבה) הישר לעונה היבשה בפיליפינים. הביטוי הקולע "שמש נוזלית" (שמקורו כאמור בניו זילנדית מקסימה שניסתה להסביר לנו איך זה שאין שמש כבר שבוע למרות שזו התחזית) הולם את מרבית השבועיים הראשונים שלנו בפיליפינים. העננים ליוו אותנו מבורקאי (שבה בסופו של דבר בעיקר עשינו סידורים, ואכלנו פירות ים מצוינים בשוק הדגים), לאי הפוטוגני סיקיחור (בו כשאין מסך של עננים על השמיים - השקיעות מדהימות), והלאה לאי אפו, שהיה הבית שלנו במשך שבוע.
אפו הוא אי קטנטן, מסולע ומקסים, עם שני כפרים קטנים, מועדון צלילה אחד, שמורת צבים נהדרת ואלמוגים מדהימים - מהיפים שיצא לנו לראות בפיליפינים. בניגוד לשאר המדינה בה דיג בעזרת ציאניד ודינמיט הוא (או היה עד לאחרונה) פחות או יותר ספורט לאומי, באפו הקהילה שמרה בקנאות על הריף. מפה לשם מצאנו את עצמנו מעבירים באי שבוע עצלני ומתפנק, עם מרפסת שצופה אל הים, צלילות אקראיות, אווירת פיטום כללית (הלינה כוללת גם 3 ארוחות...והאוכל הוא לא באמת פיליפיני!), נחשי מים, אלמוגים, שלל דגי ריף ושחיית ערב קבועה עם 5-4 צבי ים במקביל. אם רק השמש הייתה טורחת לצאת ליותר מ-10 דקות ברצף, אושרנו היה שלם...
המצב החמיר עוד יותר כשעזבנו את אפו מזרחה לבוהול השנואה, עד כדי מחשבות על בריחה מהפיליפינים לאלתר. בבוהול גם קיבלנו לראשונה הסבר מלומד (או לפחות כזה שמעבר להרמת הגבות הרגילה) לנאחס המעונן. מסתבר שהשנה, חווים בפיליפינים את לה ניניה - בת דודה של אל ניניו, שמשמעותה גשם ללא הפסקה וטייפונים בעונה היבשה. מבוהלים רצנו אל האינטרנט לבדוק חלופות, בדיקה שכמעט הביאה אותנו ללאוס, אבל נגמרה לבסוף בהחלטה לברוח מאיזור החופים של הויזיאס (למרות שלל תוכניות שהתגבשו) ולנסוע לאיזור הקורדיירה - איזור הררי בצפון האי המרכזי לוזון. בתקווה שאח"כ אולי נזכה למזג אוויר טוב יותר במשאת נפשנו האמיתית בפיליפינים - חופי פלוואן.
אך לפני שטסנו, עוד הספקנו לנסוע לשמורת הטרסיירים - מעין קיפופים לא ברורים ומגניבים בטירוף עם עיני ענק, שיודעים לסובב את הראש ב- 360 מעלות. מהסרט האינפורמטיבי במפתיע שנעשה עליהם, למדנו שהם קופצים נהדר, ושגם הם, כמונו, לא אוהבים שיורד עליהם גשם ושזה מכניס אותם לדיכאון. קצת מטופש מצד יצורים שבחרו לחיות ביערות הגשם של בוהול, אבל מצד שני, אנחנו לא אוהבים שיורד עלינו גשם בטרק ועדיין נסענו לניו זילנד - אז מי אנחנו שנשפוט?

Visayas photos

e_poleg פורסם על ידי 03:23 מאוחסן ב פיליפינים הערות (0)

אטי אטיהאן או - Viva la senor santo nino!

התחלה משמחת בפיליפינים - קליבו חוגגת בפסטיבל צבעוני במיוחד

אחרי שעזבנו את ניו זילנד הקרירה והמנומסת, נחתנו הישר לתוך ההמולה הטרופית של "אטי אטיהאן", הפסטיבל השנתי שמתקיים בעיר קליבו (חסרת הייחוד במרבית השנה) בסופ"ש השלישי של חודש ינואר. פסטיבל שיכול לגרום גם לגדולים שבציניקנים להתאהב בפיליפינים עד מעל לראש.
אולי נסביר קודם על מה המהומה, או ננסה לפחות כי גם אנחנו לא בטוחים שהבנו עד הסוף... אי שם בימים שלפני הכיבוש הספרדי, הגיעה קבוצה של פליטים מלזים מדוכאים לפיליפינים, ונתקלה בקבלת חמים חמה ומקבלת מבני המקום שחורי העור. ההבנה ההדדית שנוצרה, התגלמה לה לפסטיבל הודייה שנתי בו בני שבטים שונים צובעים את עצמם בשחור, לובשים תלבושות צבעוניות מגניבות, ומקיימים תהלוכות ריקוד לקול הלמות תופים וקסילופון. כדרכן של דתות מונותאיסטיות, עם המעבר לנצרות נוספו לפסטיבל אלמנטים הקשורים לדת החדשה ובעיקרם - צעידה עם דמויות עץ מצועצעות של הקדוש סנטו ניניו, מיסות בשעות מופרכות של הבוקר, וצעקות חוזרות של ויוה לה סניור סנטו ניניו! או בקיצור - ויוה!
גם היום, השבטים עדיין צועדים. ללא הפסק, בתנועות ריקוד מגניבות ובכל תנאי מזג אוויר. קולות התיפוף האינטנסיביים ממלאים את העיר משעות הבוקר המוקדמות (6!), בהן מתחילות לצעוד הקבוצות שמשתתפות בתחרות שבסוף הפסטיבל. אחה"צ מצטרפות לצעידה גם קבוצות ספונטניות יותר ומחופשות פחות (אנחנו לא בטוחים מה מגדיר "קבוצה" - יכול להיות שמדובר במשפחה מורחבת, במוסד כלשהו או בחוג המקרמה המקומי. בכל מקרה חייבים להיות להם שלטים גדולים, ותופים גדולים לא פחות)
במהלך היומיים שבהם הוא מתקיים, הפסטיבל משחרר מרבצן גם שלל נשמות חופשיות ומלאות עזוז, החל ממלכות דראג שצועדות בגאון, וכלה בעשרות מופעים של איש אחד. גם הקהל לא נשאר חייב. הם צופים בהתרגשות, צועדים, רוקדים, וכמובן - מצטלמים במרץ. ביום השני השמחה רק גדלה ומצטרפים אליה סנטו ניניואים בכל הגדלים, נישאים על הידיים או על עגלות פרחוניות ולבושים במחלצות בשלל צבעי הקשת - החל מגלימות ממיטב אופנת מג'דל כרום, וכלה בפיג'מות וחולצות כדורגל. בשעות אחה"צ, בתהלוכה המסכמת של הפסטיבל, נדמה שכולם יורדים מהפסים בתהלוכת/מסיבת רחוב כאוטית בה לצלילי תיפוף קצבי וצעקות חוזרות, צועדים זה לצד זה סנטו ניניואים, מתופפים, נגנים, בני שבטים מחופשים, ואנשים מכל קשת הגילאים וההקשרים. קשה להעביר שמחה אמיתית בכתב, אבל זה בדיוק מה שהיה שם - שמחה אמיתית, מתפרצת וסוחפת..
גם אנחנו היינו אטרקציה. רקדו אתנו, התעניינו בנו, השקו אותנו ובעיקר הצטלמו אתנו. קיבלנו גם אין ספור מחמאות מעט מפוקפקות על מראינו החיצוני, כשמעבר לעור הבהיר ולשיער המתולתל, נרשמה התרשמות ניכרת מהאפים היהודיים של חלקנו
(You have a long nose! it's so beautiful...)
הגדילה לעשות ג'ייקל - רקדנית יפהפייה מאחד השבטים שבלבלה אותנו עם קברי צדיקים, וחשבה שאם חברתה ההריונית תבוא לראות אותנו, אולי ייצא גם לה תינוק יפה. או יהודי...
ויוה לה סניור סנטו ניניו! ויוה!


Ati Atihan photos

e_poleg פורסם על ידי 03:20 מאוחסן ב פיליפינים הערות (0)

Singing in the rain

גשם בחופים הניו זילנדיים, טיול יום יפהפה בארתורז פס, והיאוש גורר החלטה

החוף המערבי של ניו זילנד הוא איזור שופע בחופים מוכי רוח, עיירות מוכות שיכחה וחורים שלידם עפולה יכולה להצטייר כמטרופולין מרכזי. תור הזהב של האיזור הוא בתקופת הבהלה לזהב במאה ה-19, ומרבית הישובים שעדיין קיימים בו, הם מושבות כורים שירדו מגדולתן. חלק מהתושבים עדיין עוסקים בכרייה (אם כי לא של זהב), חלק בחקלאות, וחלק... סתם מעבירים את הזמן. כך למשל, חמש דקות התהילה של האריהארי אירעו בשנות ה-30, כשמטוס קל אוסטרלי התרסק ליד העיירה, וסיים בכך את טיסת הסולו הראשונה מעל ים טזמן. הוקיטיקה לעומת זאת, היא כבר כרך יותר מרכזי - היא ידועה גם במוזיאון הגרביים שלה (עליו גילינו רק בדיעבד!) וגם בפסטיבל אוכל הבר שלה - שמתמחה במאכלים שבד"כ אינם נחשבים ראויים למאכל אדם (אופוסומים דרוסים הם רק דוגמא אחת),.
נראה לנו שהנקודה הומחשה...

כשאנחנו הגענו לחוף המערבי, קיבלו אותנו בכל מקום בברכה "היה לנו חודש שלם של שמש, איזה קטע - בדיוק אתמול התחיל הגשם והוא צפוי להיפסק רק בחודש הבא".
אז עשינו את מה שאנחנו הכי טובים בו - הזדחלנו בין הוסטלים כיפיים ואכלנו המון. בין לבין גם עשינו קצת קמפינג, ביקרנו בקרחונים המפורסמים של ניו זילנד - פוקס ופרנץ ג'וזף, הסתובבנו בין חופים עגומים, וחיכינו שתשתפר התחזית בארתורז פס - יעד הטרקים הבא.
ראוי לציון במיוחד הוא ההוסטל של דיוויד בהקטור, שמהווה דוגמא נהדרת לצורת החשיבה הניו זילנדית. דיוויד העביר את משבר גיל הארבעים שלו בטיול באירלנד, וגילה שיותר מנופים, הוסטלים - הם מה שעושה לו את זה. בהיגיון ניו זילנדי צרוף, הוא החליט לפתוח הוסטל בחור הכי שכוח אל בניו זילנד (הקטור היא עיירה קטנה על כביש ארוך ללא מוצא, עם אקלים מפוקפק, ולהקה של דולפינים שמופיעה מדי פעם), ואם זה לא מספיק - לבנות אותו על הגבעה, ללא כביש גישה, כדי שמי שמגיע יאלץ לטרק למעלה (מסננת לא רעה של אנשים)... אצל דייוויד, חגגנו לאיתי יומולדת, בחברה טובה ועל כוס יין ועוגת גבינה מפוקפקת, ובין לבין גם ניהלנו שיחות תמוהות על הפוליטיקה הישראלית מחד, ועל מה שקורה מתחת לפני השטח של האידיליה הניו זילנדית מאידך.

לצערנו, הטרק בארתור פס לא יצא אל הפועל (נחשו למה), אבל כן זכינו לטיול יום יפהפה לאוואלאנץ' פיק -פסגה מושלגת עם נוף מדהים לקרחונים, רכסים מושלגים, אגם אלפיני, ושני סטראוטיפים - הגרמני הטרחן (אין לנו כח לפרט), והישראלי החסכן (אוכל רק נודלס אינסטנט, מתקלח פעם בשבוע, ואת מנת הירקות שלו מקבל בארוחה במקדונלדס).
התוכנית המקורית הייתה להמשיך צפונה לטרק נוסף, אבל שבוע שלם של גשם שבחר ליפול על המדינה כולה, גרם לנו לנסוע אל עבר החופים הצפוניים של ניו זילנד עד יעבור זעם. בגולדן ביי גילינו שהאוהל שלנו דולף, אז חזרנו לדפוס הטיול בחוף המערבי - הזדחלות בין הוסטלים, רק שעכשיו כבר בחוסר חשק.

אבל בין לבין משהו כן קרה - הישיבה המייאשת בחופים הגשומים של ניו זילנד, והרצון לקצת צבע וחום, הכריעו לבסוף את הכף - אנחנו נוסעים לפיליפינים!

למרות שעשינו עוד לא מעט דברים בניו זילנד - טרק יפהפה באגם אנג'לוס ושפע הסתובבויות באי הצפוני, במאבק בין לעדכן את הבלוג ללטייל, בחרנו באפשרות השנייה. שלושת הפוסטים הבאים יוקדשו לפיליפינים, ולאחריהם הבלוג לא יעודכן.
התמונות יעלו בפורמט אחר. עם סרגל המועדפים של נרי ובועז הסליחה.

e_poleg פורסם על ידי 03:09 מאוחסן ב ניו זילנד הערות (0)

The very inspiring mount aspiring

טרק מדהים בריס דארט, חנוכה בוואנקה, וחציית נהרות אינסופית בעמק היאנג

On the way to paradise

On the way to paradise


הטרק הבא אליו יצאנו היה הריס דארט, הטרק המנצח של הטיול. חמישה ימים שמשיים ומשכרי חושים, באחד האיזורים ההרריים היפים ביותר של ניו זילנד. כרי דשא אינסופיים, נהרות שוצפים, פריחה אלפינית, הרים מושלגים וקרחונים יפהפיים. למעשה, הריס דארט הוא הטרק שגרם לאיתי להתחרט על טענתו שאין בניו זילנד נופים מושלגים של ממש, ודי לרצות לאכול את הכובע.
Rees saddle on Rees-Dart track

Rees saddle on Rees-Dart track


Views from Rees saddle on Rees-Dart track

Views from Rees saddle on Rees-Dart track


Alpine flowers on Rees-Dart track

Alpine flowers on Rees-Dart track

אחד השיאים של הטרק הוא בעלייה לקסקייד סאדל, מעבר הרים תלול ומרשים ממנו נשקף נוף מרהיב של עמק ירוק ותלול שמעליו מתנשאות הפסגות המושלגות של מאונט אספיירינג מצד אחד, וקרחון דארט המרשים מצד שני. גם על זה שזכינו להיות שם לבד לגמרי, אנחנו לא ממש מקטרים...
Cascade saddle side trip on Rees-Dart track

Cascade saddle side trip on Rees-Dart track


Resting on cascade saddle and enjoying views to dart glacier on Rees-Dart track

Resting on cascade saddle and enjoying views to dart glacier on Rees-Dart track


Cascade saddle views on Rees-Dart track

Cascade saddle views on Rees-Dart track


Dart glacier on Rees-Dart track

Dart glacier on Rees-Dart track


Going down from cascade saddle on Rees-Dart track

Going down from cascade saddle on Rees-Dart track

מהריס דארט המשכנו לכמה ימים עצלים בוואנקה, עיירה מקסימה ומנומנמת על שפת אגם. בין רביצה לרביצה, הצלחנו לבקר במוזיאון האשליות המוצלח אך תמוה, לשתות הרבה בירה מקומית, ולבקר במוזיאון צעצועים ותחבורה שגרם לנו לסיוטים ליליים (המבקר במוזיאון משרך את רגליו בין הררי ג'אנק של אספן כפייתי).
Puzzling world Wanaka

Puzzling world Wanaka

מוואנקה יצאנו לטרק נוסף לאגם אלפיני יפהפה, בחלק לא מטויל יחסית של עמק היאנג. הבעיה היא שבשביל להגיע לאגם (אליו הולכים במשך יומיים) צריך לחצות שוב ושוב נהרות שוצפים וקפואים מקור. עניין של מה בכך לניו זילנדים חסונים, אבל אתגר של ממש לעבדיכם הנאמנים. כך מצאנו את עצמנו כבר ביום הראשון מחפשים נקודה סבירה למעבר במשך קרוב לשלוש שעות, בעודנו מדשדשים בבגדינו התחתונים במי קרחונים ובשעתם הגדולה של זבובי החול. את הלילה העברנו בחוץ, לגדות הנהר, צופים הישר על עבר הבקתה שנמצאת בצד השני...
בסופו של דבר הצלחנו להתגבר על חציית הנהרות, על כרי הדשא הבוציים האינסופיים, וגם על הנטייה המעט מרגיזה של איתי לחפש קיצורי דרך במקומות חסרי סיכוי (חכם השביל מן ההולכים בו...), ולהגיע לאחת הבקתות היפות שראינו בניו זילנד ולאגם המקסים שמחכה בחלקו העליון של העמק. מאחר ואין לנו תמונות מהטרק
(לצערנו, כל התמונות מהריס דארט ועד האי הצפוני, ירדו לתהומות הנשייה של כרטיס הזיכרון המקולקל ).
, ותמונה אחת שווה אלף מילים, נחסוך מכם תיאורים משתפכים ורק נאמר שהוא אכן יפהפה - נחבא בין צוקי גרניט נישאים, עם מים כחולים כחולים, וברקע (כמובן) קרחון ושלג.
מהטרק חזרנו שוב לוואנקה, בה ביקרנו בקולנוע החינני ביותר שיצא לנו לראות (ויסלחו לנו כל הסינמה קפהאים שעוד פתוחים בחיפה...) וחגגנו את חנוכה כהלכתו בהדלקת נרות קפדנית (גם בטרק), האבסת המתייוונים בסופגניות תוצרת בית, נסיון כושל אחד להכין לביבות, ואכילת כמויות נכבדות של פיש אנד צ'יפס (מאכל שללא ספק ראוי להיכנס לקאנון נוטף השמן של מאכלי חג האורות).
טיול יום לקרחונים שנגמר ברגל מסובבת, גרם לנו להיפרד מהאיזור מוקדם משציפינו ולנסוע לחוף המערבי של האי הדרומי.

e_poleg פורסם על ידי 05:34 מאוחסן ב ניו זילנד הערות (0)

(10 מתוך 1 - 5 פוסטים) עמוד [1] 2 »